תאריך הפרסום 14/04/2024 / מושגים

הסכמי אוסלו הם סדרה של הסכמים בין ישראל ברשות יצחק רבין לארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) ברשות יאסר ערפאת, שנחתמו באמצע שנות ה-90.

הסכמי אוסלו נחתמו מתוך שאיפה להקים מסגרת למשא ומתן לשלום בין שני הצדדים. ההסכמים כללו כמה מסמכים מרכזיים, כולל הצהרת העקרונות על הסדרי ביניים לממשל עצמי (הידוע בכינויו הסכם אוסלו הראשון) שנחתם ב-1993 והסכם אוסלו השני שנחתם ב-1995.

הסכם אוסלו הראשון קבע לוח זמנים למשא ומתן והתווה עקרונות לממשל עצמי פלסטיני בגדה המערבית וברצועת עזה. הוא גם הקים את הרשות הפלסטינית כגוף מנהלי זמני לשלוט באזורים אלה.

הסכם אוסלו השני חילק את הגדה המערבית לשלושה אזורים: שטח A, בשליטה פלסטינית מלאה; שטח B, בשליטה ישראלית-פלסטינית משותפת; ושטח C, בשליטה ישראלית מלאה. כמו כן, הסכמי אוסלו עסקו בנושאים כמו הסדרי בטחון, שיתוף פעולה כלכלי ומעמדה של ירושלים.

בסך הכל, בעוד שהסכמי אוסלו ייצגו צעד משמעותי לקראת שלום בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הם התמודדו עם אתגרים וביקורות רבות, והצלחתם הסופית בהשגת שלום בר קיימא נותרה חמקמקה.

עם השנים המהלך של הסכמי אוסלו הגיע למבוי סתום כאשר השלטון התחלף גם בישראל וגם ברשות הפלסטינית. בשנת 2006 השלטון ברצועת עזה נתפס על ידי ארגון הטרור חמאס, מה שלמעשה שם קץ להסכמי אוסלו.